"ספרי לי משהו טוב שקרה לך השבוע? ביקשתי מרינת שהגיעה לפגישת האימון האישי השבועית שלנו.
"כנראה שמישהו בכל זאת שומר עלי, אמרה רינת. למרות כל מה שקורה לי בשנים האחרונות".
ביקשתי שתסביר..
"ניקיתי את הגינה שלי שאני כל כך אוהבת, סיימתי ועמדתי להיכנס הביתה.
פתאום, בדיוק במקום בו עמדתי לפני רגע, התמוטט ונפל עץ הדקל, ממש מטר לידי.
בצד ההודיה שחשתי מהכוח העליון ששמר עלי, אין לתאר את עוגמת הנפש, מאובדנו של הדקל היקר, שטיפחתי במשך שנים וממראה הגינה.
מנפילתו של הדקל הוא התפורר לחתיכות קטנות וכל הגינה כוסתה פירורים קטנים ומאובקים.
כל העבודה שהשקעתי בגינה ירדה לטמיון ולא ידעתי מה אני הולכת לעשות.
הילדים בצבא בסופ"ש ואין מי שיעזור.
הגינה שלי הרוסה.
כל העבודה שעשיתי..
הלב שלי כולו בגינה הזו."
ובהתרגשות המשיכה לספר..
"ואז , למרות שאני לא נוהגת לעשות זאת, ישבתי עם עצמי בגינה, הרמתי ראשי וזעקתי בליבי בבקשה- תעזור לי".
תחינה מעומק הלב לבקש עזרה למציאת פתרון.
בלי לדעת לאן זה ייקח אותי"
רינת התגרשה לפני 6 שנים ומאז חייה מתמקדים בעבודה ובבית.
התאבלה שנים על אובדן הזוגיות ועל הבעל שהחליט לעזוב.
היא לא אוהבת לבקש עזרה מאף אחד ולמרות שמאד רצתה עד היום לפרוץ את הבדידות , לא הצליחה.
"נכנסתי הביתה והחלטתי, בצעד חריג, להתקשר ולשאול לעצתו של אחי הגדול".
"אין בעיה". ענה האח. "יש לי בדיוק את מה שאת צריכה, אני מגיע ונעבוד ביחד",
וכך היה..
הגיע ועזר.
"היום, שבוע אחרי, קניתי עץ חדש ושתילים והגינה נפלאה עוד יותר משהייתה."
"ומה שהכי הדהים אותי, הוסיפה רינת, שהפתרון היה כל כך קרוב ונגיש ואפשרי למרות שלא ראיתי אותו קודם.
ובעיקר, כמה עוצמה היתה בבקשה שלי אז בגינה.
כמה הכוונה היתה מבפנים. טהורה. מעומק הלב.
אז אם ניקח את הגינה כמטפורה, שאלתי את רינת- " איך הגינה של החיים שלך?
אם החיים שלך היו גינה, איך היא היתה נראית?
פנית של רינת החוירו.
"גינה עזובה, מוזנחת, עם עשבים שוטים, כנראה רקובים מרוב גשמים שהרטיבו אותם ונותרו כפופים."
מאז הגירושין, שהיו כמו עץ הדקל האהוב שנפל, הגינה שלי הרוסה.
מלאת פירורים, אבק, לכלוך.
ועד הרגע הזה, למרות שעברו כמעט 6 שנים, לא החלטתי לנקות אותה.
גם אם ביקשתי בלב בכל הדלקת נרות, שארגיש טוב עם עצמי ושאמצע זוגיות, לא באמת התכוונתי.
אמרתי אבל לא ממקום שמתכוון באמת.
לא החלטתי שזו גינת החיים שלי, שאני אוהבת.
לא החלטתי לשמור עליה.
לא החלטתי לשמור עלי!
נכנעתי לצער. לא הסכמתי להיפרד באמת. לוותר.
כמו קורבן של החיים שמסרב לקבל את הדין.
ופשוט סגרתי את התריסים ואת דלת החצר.
כמו בכלא של עצמי.
רק שלא אראה.
רק שלא אראה את הגינה שלי.
שלא אתמודד איתה.
מבודדת את עצמי רק כדי לא לצאת החוצה .
להעיז ולבחור בחיים שלי. "
ואז ..ברגע אחד של כוונה אמיתית מבפנים. היא אמרה- "החלטתי.
החלטתי לבחור!
החלטתי לבחור בי!"
"לפעמים, צריך עץ דקל אחד אהוב, שנופל ונשבר, להעיר אותנו לחיים שלנו.
אימון אישי, קואצ'ינג, הוא תהליך משנה חיים, שמאפשר לנו לעשות "זום אאוט" לחיים שלנו.
להסתכל עליהם מלמעלה.
יש בסיפור של רינת כל כך הרבה שמספר על מה שקורה בחדר האימון.
על מה שנדרש כדי לייצר שינוי:
התבוננות,
כנות,
בקשת עזרה
שינוי הרגלים,
כוונה אמיתית לשינוי,
התכווננות,
בחירה,
החלטה,
ועוד ועוד..
באימון, כלים מגוונים, חלקם רציונליים וחלקם עוקפי חשיבה,
כלים המותאמים לכל אחד בתפירה עילית
אנו בוחרים את החיים שלנו.