אילת יקרה,
בבית יפה טבול ירק ואור,
חיה סמדר, בשקט וקור,
ולא משנה מה העונה,
בלב, זה ברור, משהו לא כשורה.
כל יום שעובר, במהותו, ממש דומה לקודם,
עבודה, קניות וסידורים, בן זוג וילדים שצריך לקדם.
טיפול בכלבים, קצת בישולים ולעתים אפיה קלילה,
נקיון וסדר וכביסה- קיפול ותליה ושוב כרגיל וחוזר חלילה.
החיים עוברים וכך מבלי להרגיש,
משהו בפנים לא מרפה, לא מחריש.
במראה מסתכלת ולא מבינה,
מדוע עצוב ומה השתנה.
מישהו עייף, מביט חזרה, במבט מבוגר,
כמעט בלי חיוך, מקומט, סתור שיער.
הי, המישהו הזה , זה לא הוא, זו אני במראה,
בעצם נראית די מוכרת אבל את הדמיון לעצמי, לא רואה.
מבינה האישה שאין מה לעשות,
שינוי הוא חובה ורצוי בקרוב.
די. שנמאס להתבונן בפנים, במראה,
מסרבת להסכים עם מה שנראה.
כמה רמזים, יש לתת , הבהרה,
כדי שתביני שהמצב די נורא.
ודי לחכות שיקרו הדברים,
" אם לא תזוזי, יישארו לך רק דיבורים".
בלי המון בטחון, או ידע בדיוק מה לעשות,
מחליטה אני לאימון אישי לפנות.
כמובן אחרי חקר ושאילת שאלות,
בירור, חפירה, נסיגות, תהיות.
לאילת אני מגיעה בערב נעים בחודש מאי,
זה קרוב , ביישוב, לא צריך להתאמץ ידידי.
את הדלת פותחת אישה חייכנית
רזה, גבוהה ודי הריונית.
בתנועה רחבה ומאור פנים,
אל החדר מזמינה, " הכנסי , זה בפנים"
"מה לעשות לך לשתות? " היא שואלת תחילה,
" קפה, תה או מים? אני מיד מתחילה"
אט אט החשש שבפנים מתפוגג ,מתלחש
ואני שקועה ב" קסם" שמולי מתרחש,
שכולו, הוא ואני ומה צריך לעשות
כדי לשנות ולגרום לדברים לקרות.
הכל מחייב די הרבה עשייה , עבודה,
שימת דגש ובחינה , "מה בעצם אני רוצה".
על מה לוותר וכיצד לאפשר לכך לקרות,
עם מי וכמה ובאיזה קצת ובלי לחשוב על אחרים ואחרות.
ועוברים הימים ועוברים שבועות , חודשים
מתמקדת בטוב בעיקר, כתרגיל, במה חשים:
כשמבוקר עד ערב לא מפסיקים לחשוב רק על שפע, טוב, אהבה ושמחה
לא נותנים לחולשה, פחד וכאב לאפשר לך להסתתר מתחת לשמיכה.
במקביל מתחילה ללמוד בקורס מאמנים,
מוסיפה לאמתחת חידודים וכלים נכונים.
נפגשת עם מגוון אנשים ודעות
דרכים, סיבות, מקרים, תהיות.
לפתח פורצת , ככה בלי להתכוון ובלי הכנה
הסתכלות חדשה- מעשירה, איזה אישה שונה!
עם המון מחשבה, ראיה בהירה ובונה
בלי צורך בהקטנה, קיטרוג ומיגננה.
מה שבטוח שכבר היום במראה, כשמולה אני עוצרת, משתקפת אישה די מוכרת
יותר מסודרת, בטוחה בעצמה, צבעונית , לעתים שקטה, לעתים סוערת.
ממוקדת, שמחה ומאושרת, הרבה יותר חייכנית ולא רק לסובבים אותה נותנת,
דומה לזו שבאלבום הילדות ובכל זאת קצת יותר, לעצמה מאפשרת.
פשוט אני , אבל כבר אחרת.